תוכן

לה) ועתה צריכים אנו לבאר, למה נשתנה ב' ספירות אלו, שהם: הדעת, וההוד, שהאותיות הראשונות שבהם, הם הנקודות המחודשות. והשניות, הם העיקריות. והענין מובן עם הנז', כי לפי שהגבורות והדינים הקשים, הם מתרבים מאד, בב' ספירות אלו כנז"ל, כי בדעת יש ה' גבורות יחד מקובצות, ובפרט כי אין בהם מתוק, לפי שהם מכוסות ואינם מגולות. גם בהוד, יש ג' הודות, שהם דינים קשים כנזכר, וכבר נתבאר, כי כשהגבורות הם מתחברות, הם מתגברות לאין קץ, לפי שהם בחי' אש, שבהתרבותו מדליק יותר, ויוצאות ממנו ניצוצות ושלהוביות לאין קץ. כי זהו הטעם, שצריך האדם, שלא יעורר ויחבר כחות הדין ביחד, אלא יפריד אותם כנודע. משא"כ בחסדים, שאף שיתרבו, הם מים, שבהיותם תוך הכלי שלהם, הם נחים ושקטים, ואין נצוצות מתרבות מהם מחדש. ולכן הנקודות העיקריות, הם האותיות, שחשבונם מועט. והנקודות המחודשות, הם האותיות שחשבונם רב.